Monday, December 31, 2018

Thank You, Elisha Manning

The New York Giants quarterback Eli Manning's full first name is Elisha.

Elisha was a prophet, the assistant of Eliyahu.

Elisha the son of Shaphat is here, who poured water on the hands of Elijah

And what were the locations in the Land of Israel in which he lived and acted?

As we read in II Kings 2:-

Abel-meholah in the Jordan Valley

Jericho

Samaria

Beth El

Gilgal

Shunem

Those locations, and others he visited, are not in some 'West Bank', which I would term an "illegal designation", but in Eretz-Yisrael, the Land of Israel, and particularly in Judea and Samaria, the heartland of the Jewish national homeland. And even across the Jordan River.

Elisha himself is described in II Kings 5:3 as

 the prophet that is in Samaria

Eli, 




thanks for the reminder.

^

Sunday, December 30, 2018

Two Impressive Exposed Busts Found By a Perambulating Woman

As the Israel Antiques Authority reports:


Beth She’an Woman Taking a Walk Finds 1,700-year-old Stone Busts

Scholars say such sculptures were usually placed at the entrance to burial caves, and are probably images of the deceased. The finder will receive a good citizenship certificate from the Israel Antiquities Authority

Two impressive Roman busts 

 

were found in early December near Beit She’an – thanks to the alertness of a local resident, who spotted the top of one of the busts’ heads sticking out of the ground as she was taking a walk north of the old city. The woman and her husband called the Israel Antiquities Authority Theft Prevention Unit, and inspectors were quickly sent to the site. Together, they unearthed the first bust and as they worked, they found another one right next to it. The busts, which date to the Late Roman period (3rd–4th centuries CE), were taken to the Israel Antiquities Authority laboratories to protect them from theft and to study and preserve them...the busts were exposed following the recent heavy rainfall in the area. 

Who says archaeology is dull?

^

Saturday, December 29, 2018

I'm Still Recovering from Gantz's Hebrew

Benny Gantz new party calls itself "Resilience".

In Hebrew Hosen, with a guttural ch

חוסן לישראל

Really?

What is "resilience"?

One source is from the world of psychology:

Resilience is what gives people the psychological strength to cope with stress and hardship. It is the mental reservoir of strength that people are able to call on in times of need to carry them through without falling apart. Psychologists believe that resilient individuals are better able to handle such adversity and rebuild their lives after a catastrophe.

A more official definition from that field is

Resilience is the process of adapting well in the face of adversity, trauma, tragedy, threats or significant sources of stress — such as family and relationship problems, serious health problems or workplace and financial stressors. It means "bouncing back" from difficult experiences.Research has shown that resilience is ordinary, not extraordinary. 
A straight dictionary definition has it as
the capability of a strained body to recover its size and shape after deformation caused especially by compressive, stress; an ability to recover from or adjust easily to misfortune or change
Another has it as
the ability of a substance to return to its usual shape after being bent, stretched, or pressed; the quality of being able to return quickly to a previous good condition after problems:

What does the Bible say?

Isaiah 33:6 וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ, חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַתAnd the stability of thy times shall be a hoard of salvation--wisdom and knowledge
Jeremiah 20:5וְנָתַתִּי, אֶת-כָּל-חֹסֶן הָעִיר הַזֹּאת, וְאֶת-כָּל-יְגִיעָהּ, וְאֶת-כָּל-יְקָרָהּ; Moreover I will give all the store of this city, and all the gains thereof, and all the wealth thereof
Ezekiel 22:25חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ--אַלְמְנוֹתֶיהָ, הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ.they take treasure and precious things, they have made her widows many in the midst thereof
Proverbs 15:6בֵּית צַדִּיק, חֹסֶן רָב; וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶתIn the house of the righteous is much treasure; but in the revenues of the wicked is trouble.
and 
Proverbs 27:24כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן;For riches are not for ever;

Biblical Hebrew indicates that the word has a meaning of some sort of material strength whereas in Modern Hebrew the word has come to mean some sort of spiritual, psychological strength although, indeed, in the fields of engineering and metallurgy, the physical strength of an object is also described as having "hosen".

A strong, strapping lad is characterized as חסון.

The Professors for a Strong Israel group's name in Hebrew uses hosen in connection with diplomatic and economic strength.

To conclude, I do not think "Resilience" is the correct translation.

^

Thursday, December 27, 2018

Translating "Hosen Yisrael"

Benny Gantz's newly-registered party is named Hosen Yisrael or...

...or what in English?

Here, its "Resilience".

But



In 1987, a group terming itself the Chug Professorim L'Hosen Medini v'Kalkali was established.

In English, it is Professors for a Strong Israel.

Some who are complaining about exactly what the name is in English, had over a quarter century to come up with a good translation.

^

Monday, December 24, 2018

On Those 1948 Arab "Volunteers"

On the "volunteers" who invaded the former Palestine Mandate intent on wiping out nascent Israel and, in the process, help to prevent the establishment of an Arab state therein:

Despite their determination and fortitude, however, the battle was stacked against them from the beginning. Some states, like Lebanon, had only recently achieved independence; others, like Egypt, were still under indirect colonial rule. Rivalries between governments back home undermined coordination and the brave sacrifices of volunteers. As historian Leila Parsons has noted, the volunteer forces sent to the front were small and poorly-equipped, a stark contrast with the Zionist militias that had spent the better part of the last few years and months preparing for this day and importing weapons in anticipation.  

Those "volunteers", in the main, were regular soldiers from the armies of states.

^

A Consulate Visit to Jericho

This picture was uploaded to the official Instagram account of the Consulate General of the United States in Jerusalem:


And you can read my comment there.

As you know from my previous blogging on the Consulate, they don't use Hebrew much, if at all.  Check all their social media accounts like Twitter and Facebook.

So, here's what the Arabic there says:

US Consul General Karen Sasahara visited Hisham Palace and took a photograph beside the famous star in the palace, which has become the symbol of the city of Jericho.

More here.

As for being a "symbol" of Jericho, I hope she visits the archaeological Tel there where the walls were.  The walls that Joshua is reported to have caused to fall down. Where he "fit". An even older symbol. And there are some urban planning problems there.

I would guess, too, that perhaps she met with Saeb Erekat who lives in Jericho.  No Jews live there, though. Prohibited.  There are, however, nearby Jewish communities like Vered Yericho, Kibbutz Na'aranHogla, and up above with a beaiutiful view, Mitzpeh Yericho. There is the Shalom Al Yisrael Synagogue and the Hasmonean Palaces.

I am sure this was just a first outing into the field (the previous CG even trekked about) and I trust eventually, even Tel Shiloh will be visited.

But you notice the other comment there?

khaledazzunHope they will recognize the state of Palestine. 🇵🇸 But the US is so prejudice and ignorant to care about Palestine and Palestinians.

Oh, well. 

^

Sunday, December 23, 2018

When Longfellow Erred

Henry Wadsworth Longfellow's poem, "The Jewish Cemetery at Newport", ends with something quite in error:


How strange it seems! These Hebrews in their graves,
      Close by the street of this fair seaport town,
Silent beside the never-silent waves,
      At rest in all this moving up and down!

The trees are white with dust, that o'er their sleep
      Wave their broad curtains in the south-wind's breath,
While underneath these leafy tents they keep
      The long, mysterious Exodus of Death.

And these sepulchral stones, so old and brown,
      That pave with level flags their burial-place,
Seem like the tablets of the Law, thrown down
      And broken by Moses at the mountain's base.

The very names recorded here are strange,
      Of foreign accent, and of different climes;
Alvares and Rivera interchange
      With Abraham and Jacob of old times.

"Blessed be God! for he created Death!"
      The mourners said, "and Death is rest and peace;"
Then added, in the certainty of faith,
      "And giveth Life that nevermore shall cease."

Closed are the portals of their Synagogue,
      No Psalms of David now the silence break,
No Rabbi reads the ancient Decalogue
      In the grand dialect the Prophets spake.

Gone are the living, but the dead remain,
      And not neglected; for a hand unseen,
Scattering its bounty, like a summer rain,
      Still keeps their graves and their remembrance green.

How came they here? What burst of Christian hate,
      What persecution, merciless and blind,
Drove o'er the sea — that desert desolate —
      These Ishmaels and Hagars of mankind?

They lived in narrow streets and lanes obscure,
      Ghetto and Judenstrass, in mirk and mire;
Taught in the school of patience to endure
      The life of anguish and the death of fire.

All their lives long, with the unleavened bread
      And bitter herbs of exile and its fears,
The wasting famine of the heart they fed,
      And slaked its thirst with marah of their tears.

Anathema maranatha! was the cry
      That rang from town to town, from street to street;
At every gate the accursed Mordecai
      Was mocked and jeered, and spurned by Christian feet.

Pride and humiliation hand in hand
      Walked with them through the world where'er they went;
Trampled and beaten were they as the sand,
      And yet unshaken as the continent.

For in the background figures vague and vast
      Of patriarchs and of prophets rose sublime,
And all the great traditions of the Past
      They saw reflected in the coming time.

And thus forever with reverted look
      The mystic volume of the world they read,
Spelling it backward, like a Hebrew book,
      Till life became a Legend of the Dead.

But ah! what once has been shall be no more!
      The groaning earth in travail and in pain
Brings forth its races, but does not restore,
      And the dead nations never rise again.


Ah. But the Jewish "dead" nation did.

A note on the poem:


In fairness to Longfellow, it should be noted that when Longfellow visited Newport in July 1852, the Jewish community seemed to have vanished. In fact, they had dispersed, but not disappeared. The British had occupied Newport from the outbreak of the Revolutionary War until October 1779, turning evacuated wooden homes into fuel for heating during the winters. This led to Newport’s decline and to the removal of many Jewish merchants to such more thriving seaports as Boston, New York, and Philadelphia. With the passage of the first Amendment to the Constitution in 1791 and the gradual disappearance of religious establishment in the states, Jews could now feel comfortable living elsewhere in America.Yet the synagogue would be preserved, just as the cemetery had been, by the sons of Isaac Touro, its rabbi at the time of the Revolution. Abraham left a bequest for the upkeep of both, and two years after Longfellow’s visit, Judah Touro left a bequest for their restoration. By the 1880s, a group of Jewish immigrants newly arrived from Eastern Europe reopened the synagogue.Longfellow could not have foreseen the terrible persecution the Jewish people were yet to suffer during World War II. Neither, it seems, would he have expected a resurgence of Jewish nationalistic purpose in the establishment of the state of Israel in 1948.

^

Friday, December 21, 2018

Walker Wings It (Wrong)

Reading EOZ, I was pointed to some lines and I read this:


He could not understand
However
Why I thought Israel should give back
The land it took
From a poorly defended
People in a war that lasted
Six days.


Those lines are part of a poem of sorts penned by Alice Walker.

Let's get things in order.

That "poorly defended people". Who were they?

Jordan had attacked Israel. Invading Jerusalem. Shelling Kfar Saba. An aerial bombing there killed four workers in a factory.

Jordanians, on the east front, were the "people".

They were not the now-known-as "Palestinians" even though ever since 1948 they, too, had been fighting Israel as members of fedayeen and later Fatah terror gangs, all launching their incursions and attacks and sabotage in the name of a "liberation" prior to the 1967 war. There was no "Palestine" either. In fact Arabs from whatever possible national category they were killing and terrorizing Jews since 1920 in the name of an ideology that recognized no Jewish national identity. And since that "liberation" of the PLO began before the war, cannot Alice grasp, then, there as no "occupation" nor any "settlements"? And if so, indeed, there were none, that means they weren't the problem and they need not be part of the solution.

As for "giving back", it's our land, Ms. Walker, the Jewish homeland's heartland.  Jews lived there prior to 1948 until Arab rioters ethnically cleansed them from Hebron, Gaza, Jerusalem's neighborhoods, Gush Etzion, etc. And after they sought to deny us a state in any part of "Historic Palestine", and since they tried to kill us all, and hooked up with Hitler when the Mufti got involved with the Nazis, and refused all diplomatic efforts to resolve their problem including a partition plan, I owe them nothing.

And I do not feel bad about it.

I do feel bad about their unwillingness to cooperate or share or be peaceful.

You should read and study more, Ms. Walker.

^

Tuesday, December 18, 2018

No Protection for Jewish Holy Sites?

For the record

King Abdullah II on Tuesday...affirmed that Jordan stands with all its potentials and capabilities to achieve their legitimate and just rights. He will continue his efforts to work with the actors and the international community to create political horizons that serve Palestinian interests and the right of the Palestinian people. 

During the meeting, they stressed the importance of maintaining coordination and consultation between the two sides on the latest developments related to the Palestinian issue and Jerusalem. His Majesty stressed the importance of preserving the status quo in Jerusalem as the key to achieving peace in the region, stressing that Jordan continues to play its historical and religious role in protecting the Islamic and Christian holy sites in Jerusalem, based on the Hashemite tutelage on these holy sites.

Jordan was negligent in the extreme during 1948-1967 as regards protecting and preserving Jewish holy sites (including the Mount of Olives cemetery, synagogues, etc.) it illegally occupied and violated terms of the Armistice Agreement about access to the Western Wall (see Article VIII, 2).

Jordan cannot be trusted.

Why The Term "Settling" Is Unsettling

Consider this story:

Extremist German preacher allowed to settle in BritainDecember 17 2018, 

An extremist preacher from Germany accused of leading a group responsible for radicalising scores of jihadists was allowed to settle in the UK.  Brahim Belkaid, 41, was given leave to remain and has been living in Leicester for the past five years after returning to Europe from Syria... He posted an image of bullets and a sword’s blade reading “Jihad: the only solution” to his Facebook page. Posts to the same Facebook profile also appeared to promote Anwar al-Awlaki, the American Islamist who planned several deadly attacks as a leading member of al-Qaeda.

^

Sunday, December 16, 2018

Amos Oz Favors "No National States at All"

In his latest interview, Amos Oz expresses no support for a two-state or even a one-state solution.

At 4:19:

ideally...I am in favor of a world with no national states at all



In the Non-Land of Oz.

In what non-national language would he write?

From what non-national tradition would he imbibe his inspiration?

^

How Dare Israel Declare Itself 'Jewish'

The new Israel Nation State Law is taking hits because it has declared Israel 'Jewish'.

Well...


1.

"national home for the Jewish people"

Balfour Declaration, November 2, 1917

(Balfour was not Jewish)


2.

"The Arab State and Palestine in all their relations and undertakings shall be controlled by the most cordial goodwill and understanding, and to this end Arab and Jewish duly accredited agents shall be established and maintained in the respective territories."

Agreement between Emir Feisal Ibn al-Hussein al-Hashemi, and the President of the World Zionist Organization, Dr. Chaim Weizmann, January 3, 1919

(Feisal was not Jewish but a Muslim Arab. Weizmann was Jewish)


3.

 "the establishment in Palestine of a national home for the Jewish people"

San Remo Resolution, April 25, 1920

(none of the Allied Powers representatives were Jewish)


4.

"recognition has thereby been given to the historical connection of the Jewish people with Palestine and to the grounds for reconstituting their national home in that country"

League of Nations, July 24, 1922

(none of the voting delegates, as far as I know, were Jewish)


5.

"The High Commissioner shall be guided by the statement of British policy in Palestine presented to Parliament by Our Command on the 1st day of July, 1922. While ensuring that the rights and position of other sections of the population are not prejudiced, he shall facilitate Jewish immigration under suitable conditions and shall encourage close settlement by Jews on the land, 

Palestine Order in Council, August 10, 1922 

(the King of England was not Jewish)

6.


The mandatory Power shall use its best endeavours to ensure than an area situated in the territory of the Jewish State, including a seaport and hinterland adequate to provide facilities for a substantial immigration, shall be evacuated at the earliest possible date and in any event not later than 1 February 1948...Independent Arab and Jewish States and the Special International Regime for the City of Jerusalem, set forth in part III of this plan, shall come into existence in Palestine two months after the evacuation of the armed forces of the mandatory Power has been completed but in any case not later than 1 October 1948. The boundaries of the Arab State, the Jewish State, and the City of Jerusalem shall be as described in parts II and III below. The period between the adoption by the General Assembly of its recommendation on the question of Palestine and the establishment of the independence of the Arab and Jewish States shall be a transitional period.

United Nations General Assembly, November 29, 1947

(none of the voting delegates, as far as I know, were Jewish)


(h/t=RTB)


^

Saturday, December 15, 2018

Shiloh 'Land Grab' In the News

From Shiloh ... South Africa:



Seems located 37 km south of Queenstown, Eastern Cape Province, South Africa. 

EEF is the Economic Freedom Party, a leftist party.  Their own statement declares:


Economic Freedom Fighters should be an economic emancipation movement, which should be mass based, associate and relate constantly with the grassroots and community movements, anti-capitalist, anti-imperialist and most importantly contest political power...The EFF is a South African movement with a progressive internationalist outlook, which seeks to engage with global progressive movements. The EFF draws inspiration from the broad Marxist-Leninist tradition and Fanonian schools of thought in their analyses of the state, imperialism, culture and class contradictions in every society... the EFF cardinal pillars for economic emancipation are the following:
Expropriation of South Africa’s land without compensation for equal redistribution in use.
Nationalisation of mines, banks, and other strategic sectors of the economy, without compensation.

They also have vineyards in Shiloh:





Good luck to Shiloh from Shiloh.

^

Tuesday, December 11, 2018

What Could Be Missing in Jordan Archaeology?

Jordan was created by Winston Churchill in 1921.

Given that, it would difficult to find "Jordanian" archaeological artifacts and remains.

However, since Transjordan, besides being part of "historic Palestine" (and thanks to Marc Lamont Hill for resurrecting that term), was also Eastern Eretz-Yisrael, 

the two tribes and the half-tribe have received their inheritance beyond the Jordan at Jericho eastward, toward the sun-rising.'  Numbers 34:15

I would have expected mentions of the territory's Jewish past in an official archaeological report.

I was wrong.

I searched this 104 page document for the terms "Jewish", "Israelites" and "Hebrews". It is entitled "Archaeology in Jordan Newsletter - ACOR, 2016-2017 Seasons". The ACOR is for The American Center of Oriental Research. Its Board of Trustees. It is private and was founded in 1968.

In its Mission Statement, it notes,


ACOR has broad relationships in Jordan as well as deep relationships with key Jordanian national and local governmental agencies and academic institutions. 

I found no mentions of those three terms.

I continued to search.  "Roman" came up 37 times. "Christian" 5 times. "Byzantine" 16 times. "Ottoman" 11 times.

Here is a map of the sites:





To be fair, and honest, I couldn't find "Crusader" or "Canaanite".  But I did not review all past issues.

Still, odd that the Jews were missing.

On page 513 of the 2010 report I found this:


An ostrakon of a storage jar should be mentioned: the partly preserved inscription is in Transjordanian dialect/Old Hebrew

Hebrew is  "a Transjordanian dialect"?  Really?

According to a 1993 publication, ACOR

As a member of ASOR, it has a strict policy of non-involvement in politics and follows their code of archaeological ethics

They seem to have an odd concept of "non-involvement in politics".

P. S.

I emailed them asking for a response or comment.

Thank You, New Zealand

I did not know this:-

New Zealand has one of the worst rates of family violence in the Organisation for Economic Co-operation and Development, an intergovernmental organisation with 36 member countries. Police attend a domestic violence incident every four minutes, with an estimated 80% of incidents going unreported.

I didn't know New Zealand was under an occupation.

I was under the impression, as informed by all sorts of interested parties, that Israel's "occupation" is guilty for family violence, both in the territories and Israel.  I read that

PA: It's Israel's fault Arab men beat their wives

For example, from the June 2017 Human Rights Council Report of the Special Rapporteur on violence against women, its causes and consequences, on her mission to Israel:

the former Special Rapporteur on violence against women highlighted a number of issues of concerns related to violence against women that remains unaddressed and unresolved. Additionally  various UN bodies have expressed concern about the human rights, humanitarian and security issues that occupation brings, including with regard to the situation of women. While recognizing the imperatives related to security and stability in the region, the Rapporteur highlights the clear linkage between the prolonged occupation and VAW, and she notes, like her predecessor, that the occupation does not exonerate the State of Palestine from its due human rights obligation to prevent, investigate, punish and provide remedies for acts of gender-based violence (GBV) in the areas and for persons under its jurisdiction or effective control. The authorities in Gaza also bear human rights obligations, given their exercise of government-like functions and territorial control.

A year earlier, a report, issued for the 60th session of the Commission on the Status of Women during March 2016, highlighted the situation of Palestinian women for the period from October 1st 2014 to September 30th 2015.

According to the document, as reported,

Israeli occupation is to blame for domestic violence against Palestinian women.  It states that "overcrowded living conditions and a lack of privacy" in Palestinian refugee camps causes "psychological distress among camp residents" which combined with "the unstable political and security situation and discriminatory gender stereotypes and norms" leads to this type of violence.

Here's a 22-page report

As for internal Israel domestic violence, here's an article which discusses domestic violence as linked to the militarization of domestic violence in Israel:

the article explores how the centrality of the military, a pervasive ideology of militarism, and the militarization of society shape perpetration, understandings, and experiences of and responses to domestic violence in Israel. 

Arab women murdered in Israel are not "Arabs" but "Palestinians", by the way. 

I remember years ago the claim that husbands returning from their reserve duty were violent towards their spouses and children due to their service on behalf of the "occupation".

Thank you, New Zealand for providing some balance and perspective.

^

Monday, December 10, 2018

More Jordanian Provocation

Alerted by ThisOngoingWar, I found this from December 5, translated from the Arabic:




The story:

The Hashemite Guardianship is a historical right to the Islamic and Christian holy sites in the city which will be launched with the participation of about 1,000 participants
The Minister of Awqaf, Islamic Affairs and Holy shrines, Dr. Abdul Nasser Abu Al-Basal said that the conference "cry of the Al-Aqsa Mosque" is the second conference of the road to Jerusalem.He explained in a press conference held yesterday to talk about the conference will start on 20 of this month [December] Arab and Islamic countries and the world and Islamic Christians to support the steadfastness of the sanctified Jerusalem and the assertion of [the Hashemite] guardianship...Chairman of the Palestine Committee in the House of Representatives Yahya Saud, it became necessary to have a conferenceInternational Islamic world to mobilize the defense of Jerusalem and Islamic and Christian sanctuaries.
He said that the visit to Jerusalem does not mean normalization with Israel, it strengthens the steadfastness of our brothers in Jerusalem.
He stressed that the Hashemite guardianship of the Islamic and Christian holy sites is a historical right of the Hashemites...
Incursions into it in addition to the existence of a new approach by the occupation authorities towards the Al-Aqsa Mosque.  The Judaization of the holy sites and the division of them into time and place.He said that we need to stand up all the Islamic world and free to assert our right in Jerusalem and holy places and not to leave...We want to leave al-Aqsa mosque alone or leave the holy ones alone.
...The identity of the Holy Mosque on the entire Haram al-Sharif 144 acres and a quarter above the ground and underground is counted as the biggest challenges before us, we will not accept partnership, negotiation and division neither under nor above the ground.In addition to restoring the custody of the age of the mind in all its details and dimensions and importance...Al-Saud said that the Hashemite guardianship of the holy sites in Jerusalem is a historical right of the Hashemites since 1924...

And mentioned in the Jordan Times.

This is in violation of Article 9 of the Israel-Jordan Peace Treaty with regard to places of religious significance so:-

  1. Each party will provide freedom of access to places of religious and historical significance...3. The Parties will act together to promote interfaith relations among the three monotheistic religions, with the aim of working towards religious understanding, moral commitment, freedom of religious worship, and tolerance and peace.

Previous provocations:

here,

and here.

^

The Forward's Anti-Semitism Problem

For two years now, The Forward has been hyping charges of anti-Semitism aimed at President Trump.

The latest, Batya Ungar-Sargon's


Trump Just Accused Jews Of Loving Israel, Not America - 

And His Fans Cheered Anyway


and she clarified her intention

The President’s remarks are deeply offensive. They take the classic anti-Semitic canard that Jews have dual loyalties to their home country and to Israel and go one step further, suggesting that Jews have only one loyalty — to Israel.

Not only that, but the President contrasted the singular loyalty of American Jews to Israel with the love shown by Vice President Pence, who is able to love both America and Israel.

Amazingly, his audience of right wing Jews applauded. Their applause for the President’s casual anti-Semitic remark is staggering,

This afternoon, this popped into my mailbox and I highlighted its problematic character:






Are they so blind not to see what they are doing to destroy the fabric not only of ethical journalism rather than a mobilized one but they are contributing to the very anti-Semitism fomenting they decry?

^

Stalin's Convoluted Justification of Israel

In his "Marxism and the Jewish Question", Stalin wrote

...In brief, the Jewish nation is coming to an end, and hence there is nobody to demand national autonomy for. The Jews are being assimilated.

This view of the fate of the Jews as a nation is not a new one. It was expressed by Marx as early as the 'forties, in reference chiefly to the German Jews. It was repeated by Kautsky in 1903, in reference to the Russian Jews. It is now being repeated by Bauer in reference to the Austrian Jews, with the difference, however, that he denies not the present but the future of the Jewish nation.

Bauer explains the impossibility of preserving the existence of the Jews as a nation by the fact that "the Jews have no closed territory of settlement." This explanation, in the main a correct one, does not however express the whole truth. The fact of the matter is primarily that among the Jews there is no large and stable stratum connected with the land, which would naturally rivet the nation together, serving not only as its framework but also as a "national" market. Of the five or six million Russian Jews, only three to four per cent are connected with agriculture in any way. The remaining ninety-six per cent are employed in trade, industry, in urban institutions, and in general are town dwellers; moreover, they are spread all over Russia and do not constitute a majority in a single gubernia.

Thus, interspersed as national minorities in areas inhabited by other nationalities, the Jews as a rule serve "foreign" nations as manufacturers and traders and as members of the liberal professions, naturally adapting themselves to the "foreign nations" in respect to language and so forth. All this, taken together with the increasing re-shuffling of nationalities characteristic of developed forms of capitalism, leads to the assimilation of the Jews. The abolition of the "Pale of Settlement" would only serve to hasten this process of assimilation.

And precisely because of that reasoning, Israel, which preserves the Hebrew language, the Jewish culture and religion, the Hebrew psyche and administers as a sovereign power the historic homeland of the Jewish people, represents the victory of Jewish nationalism, that is, Zionism.

In addition, that is why assimilation, in any form, is to be combatted.

^

Sunday, December 09, 2018

Golan Map: Its Jews Communities

In 1891, Baron James De Rothschild purchased 120,000 dunams (30,000 acres) in the Golan for Jewish resettlement activity.

Or 150,000 dunams.

The map:


^

Fruma Bernstein and Her Son Moshe

If you are unaware, Jews had established communities on the slopes of the Golan Heights, where Jews had constantly resided for two thousand years and more, as early as 1885 as summed up here:

In the winter of 1885, members of the Old Yishuv in Safed formed the Beit Yehuda Society and purchased 15,000 dunams of land from the village of Ramthaniye in the central Golan. Due to financial hardships and difficulty in securing a kushan (Ottoman land deed) the site was abandoned a year later. Soon afterwards, the society regrouped and purchased 2,000 dunams of land from the village of Bir e-Shagum on the western slopes of the Golan.

In 1890, six houses were built with the help of Hovevei Zion from London. In 1906, the population was 33, and land area was 3,500 dunams (3.5 km2). A Hashomer scheme to settle more farmers there in 1913 was not successful. The Jews fled in the wake of the 1920 Nebi Musa riots. The last to depart was the Bernstein family, who left on 25 April 1920 after Arabs attacked the village and killed two family members.


The red symbol marks where Bir e-Shagum was located:








And on the Bernstein family I learned details from this memorial site.

Fruma was born in Tzfat around 1860 to a Haredi family. In 1884, the Bnei Yehudah Assocation was formed to establish a renewed Jewish presence across the Jordan River and on the slopes og the Golan Heights were land had been purchased by the Hovevei Zion movement and Sir Laurence Oliphat (here).

Having married one Chaim Shimon Hirsh Bernstein, who dealt in cloths, they bought 300 dunams of land at the site of Bir e-Shagum, which today is adjacent to Bnei Yehuda on the land of Givat Yoav.  He became the de facto mayor and constructed a spacious home.  A sone was born and, incidentally the nearby Arab mukhtar also had a son born but as his wife died, Fruma assumed nursing duties for the orphan.


תנאי החיים הקשים דלדלו את מספר התושבים בכפר. כל הבקשות לעזרה מנדיבי עם בגולה לא נענו. המשפחות האחרונות עזבו את המושבה בשנת1913 וב"בני יהודה" נותרו 5-6 משפחות בלבד. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נותרה במקום משפחת ברנשטיין לבדה. האב חיים נהרג בנופלו מעל סוסו. פרומה ושני בניה, שקיבלו תחת אפוטרופסותם את שאר אדמות היהודים, נותרו לעבד את האדמה. שאר בניה ובנותיה התפזרו ברחבי הארץ. בפרוץ מאורעות תר"ף, ביום ז' באדר תר"ף (26.2.1920), פרץ לבית המשפחה בן המוכתאר הערבי והרג ביריות את "אמו" ואת "אחיו" מנשה. הבן השני שרגא, שעבד אותו זמן בשדות המשפחה, הצליח לעבור את הירדן, להגיע לטבריה ולהזעיק עזרה, שבאה מאוחר מדי. פרומה הובאה למנוחת עולים יחד עם בנה משה בבית העלמין בטבריה, ליד קבר הבעל-האב. הניחה שני בנים ושלוש בנות.


Additional material is supplied here:


למנה ברנשטיין פרומה ואברהם בנה – נרצחו בביתם

1920 - בני-יהודה


מצבת פרומה ובנה אברהם
בית העלמין העתיק בטבריה
 טכסט:

פ"נ נקברו שני קרבנות קדשים
שנהרגו יחד בידי רוצח ערבי
במושבה בני יהודה עבר הירדן
בימי הפרעות וההתנפלויות על
היושב היהודי בא"י - [ארצנו] האהצוה *
אברהם בר חיים            מ   פרומא
נכידס א ז אייר              בת שלם
רפ  תנצבה                  ובנה הבחר

*  יש האומרים האהצוה - ראשי תיבות: האהובים הצדיקים והטהורים


 חיים נכד'ס הוא חיים ברנשטיין איש צפת וסוחר בדים אמיד, ממייסדי אגודת 'בני יהודה' ששמה לה למטרה להתיישב בגולן אשר התיישב עם משפחתו בכפר הערבי ביר א-שגום והוא בעל 300 דונם אדמה שקנה מכספו.  חיים ברנשטיין , בעלה של פרומה, נרצח על –ידי צ'רקסים ליד העיירה קונייטרה, בדרכו מדמשק לביתו לחוג את חג הפסח בחוג משפחתו .והשנה היא 1916..
  פרומה בת יהודה
 פרשה נשכחת בתולדות היישוב העברי המתחדש בארץ- ישראל על האלמנה והאם השכולה פרומה ברנשטיין ילידת צפת, אחרונת המתיישבים היהודים במושבה 'בני-יהודה' שבגולן ובנה אברהם נרצחו בידי בן שייח' הכפר הערבי בו גרו, בן ביתם היה וילד טיפוחיהם.
 ביום 5 באפריל 1920 נטמנו השניים בבית העלמין הישן בטבריה  אזור א' חלקה ב' קבר 1687 ליד קברו של ראש משפחם ר' חיים שנרצח ארבע שנים קודם לכן.
 בני יהודה
 הסרת האבק מעל מצבתם המשותפת של פרומה ובנה אברהם בחלקת קברי המשפחה בטבריה וגילתה גם סיפור על ניסיון נועז של בני צפת להתיישב בארץ הבשן, בגולן, בלב ישוב ערבי ורחוק מכל יישוב יהודי אחר. 
 "בני יהודה"  - אגודה שנוסדה בצפת בשנת 1884 ושמה לה למטרה ליישב יהודים בגולן. החברה בחרה לה ועד על פי "דיעות נעלמות", כלומר בהצבעה חשאית. בראש הוועד עמדו שבעה אנשים משכמם ומעלה, כפי שמעידים עליהם כותבי קורות העיתים של אותם ימים: "מגדולי חברתנו בכל העניינים בכלל ובפרט, בסדרים נכונים ובהנהגה ישרה כטוב בעיני אלוהים ואדם". לא פחות ולא יותר. והשבעה הם: הרב שמואל שולמן, צבי הירש ראזען, משה פעליקסזאהן, שמואל ברוך מאשקאוויץ, חיים נכד, נחום סאלימן ואהרון לאבין. אחד מהם, הקרוי, כאן חיים נכד, הוא מגיבורי סיפורנו. 

חותמת האגודה
 חברי אגודת 'בני-יהודה' ניסו להתיישב בראשונה ברמת'נייה שבגולן ונכשלו כשלון חרוץ. בעקבות הכישלון עזבו רוב החברים את האגודה. מתוך יותר מ- 50 משפחות נותרו כ- 20 ומניינם 78 נפש. המשפחות הנותרות מצאו לעצמם מקום חדש להתיישב בו – במורדות המערביים של הגולן המשתפלים אל הכינרת. הם רכשו מכספם כ-2,110 דונם מאדמות הכפר הדל ביר א-שגום [איז'גום], שרוב תושביו הערבים הגיעו מהכפר אל-עאל הסמוך, אליו חזרו חלקם לאחר שהיהודים רכשו את בתיהם ואדמותיהם – שליש מהשטח המקורי.

בשל מחסור באמצעים לא יכלו חלוצי צפת אלה להיאחז מיד בקרקע, ורק בשנת 1888 באו חמש המשפחות הראשונות לכפר והחלו לעבד את אדמתם בשותפות עם כמה מהפלחים המקומיים. אלה כאלה התגוררו בבקתות העלובות של ביר א-שגום, כפר קטן זה אינו מצטיין במאומה, כמתואר בעיתוני התקופה: " מספר תושביו היה מועט, אדמתו רובה מדרונות, מהזיבורית שבגולן התחתון. מימיו דלים, מעיין קטן נובע למרגלות הכפר וכדי לשאוב את מימיו יש לרדת לתוך בור חצוב בסלע ולהעלותם פחים-פחים".
 המרכז היהודי הקרוב ביותר, הייתה טבריה. בסירה שכורה של דייגים ערבים היו חותרים מטבריה עד לחוף המזרחי של הכינרת, ומשם עולים אל המושבה.
 בתנאים הקשים הללו התקשו המתיישבים להחזיק מעמד. פניותיהם לעזרה לא נענו. גם פטרונם – סר לורנס אוליפנט,  גוי מוחלט וציוני רומנטיקן ללא תקנה, סקוטי שהגיע מדרום-אפריקה - לא הספיק למלא את הבטחותיו לעזור להם – אוליפנט מת באנגליה בשנת 1888 כמה חודשים לאחר שעלו המתיישבים על אדמתם.
 למרות זאת רכשו חברי האגודה שטח נוסף מאדמות הכפר. זה קרה לאחר שנודע להם כי 1,390 דונם הוצעו למכירה, ומי שעמד לקנותם היה פרסי בעל נכסים וקרקעות בסביבה ממשפחת בהא אללה, שייסד את כת הבהאים [ יורשיו ישבו עד מלחמת העצמאות בחוותם שגבלה בחצר קיבוץ עין-גב].
 משנודע הדבר לחברי "בני-יהודה" נחרדו לנוכח האפשרות לשותף בלתי קרוא זה, שנודע באכזריותו ובכובד לבו. לאחר שהשלימו את הרכישה השנייה, היו יותר ממחצית אדמות הכפר בבעלות האגודה, אלא שבינתיים לא יכלה אף משפחה להתיישב על אדמתה. הרכישה רוקנה את הקופה וסיבכה את האגודה בחובות גדולים.
 בשנת 1890 ישבו חברי אגודת 'בני-יהודה' על אדמתם בכפר ביר א-שגום במשך כעשרה חודשים רצופים, כדי לממש את בעלותם עליה. בשאר הזמן, כאשר ישבו בצפת ובראש-פינה, הם החכירו את אדמתם לפלחים מתושבי הכפר בתנאיי חכירה רגילים דאז או בשותפות. דמי החכירה הספיקו בקושי לתשלום המסים לממשלה העות'מאנית ולא הותירו כמעט רווח לבעלי הקרקע. מפעם לפעם נהגו לבקר בכפר ולשהות בו תקופות קצרות למימוש הבעלות.
 חלקם עזבו. הכולירה שפשתה בסוריה בשנת 1890, מותם של ילדים ברעב ובמחלות, והעוני והתעמרותם של השלטונות תרמו לכך. חסרון כיסם  היה הנורא, הם לא הצליחו לכסות בעמלם וביבוליהם את חובותיהם. הם נאלצו למכור את בקרם לשכניהם הערבים ולהחכיר להם את האדמות. רובם כלל לא גרו במקום כי לא היה להם די ממון לבנות בית גם כשהשלטון העות'מאני כבר הואיל לתת רישיון לבנייתו.
 כך עברו שמונה שנים שבהן לא רוו חברי 'אגודת 'בני-יהודה' נחת, בלשון המעטה.
 והנה נפל דבר - הוועד הפועל הציוני הלונדוני נענה להפצרותיו של משה פליקסזון, נציג אגודת 'בני-יהודה' ושיגר בראשית שנת 1898 את שמואל גולדמן [לימים הוא יקים בהר-כנרת עבור בעלי מניות מסנט-לואיס בארצות-הברית את חוות פוריה – היא  אחוזת גולדמן]. גולדמן בא ובכיסו תקציב לעזרה; פרע את חוב קניית 1,390 הדונמים, שיפץ את מעט בתי המתיישבים המטים ליפול, הוסיף שני בתים קטנים והקים חצר גדולה מוקפת חומת אבן בתחום הכפר ובתוכה אורווה לבהמות עבודה.
 תוך כדי, ד"ר ס' הירש הצליח להשיג מ"חברת התמיכה לבני-ישראל עובדי-אדמה ובעלי המלאכה בסוריה ואה"ק" אשר באודיסה תמיכה חד-פעמית ל'בני-יהודה'. גם סכום זה לא הציל את המצב.
 בקיץ 1901 כשהמושבה עמדה על סף התפרקות פנה גולדמן ב"מכתב גלוי לכל אגודות "חובבי-ציון" : ".. הצל הצילו מושבה עברית מכליון חרוץ". מצב המושבה ואיכריה החמיר. גולדמן הגיע למסקנה שקצרה ידו מהושיע והודיע לוועד-הפועל כי הוא נאלץ לעזוב את תפקידו. לפני עזבו הוא מסר את הטיפול בענייני המושבה לידי דוד שו"ב
 והפעם נוספו לכל הצרות שעכרו את ישיבתם במקום גם קרעים נוראים בינם לבין עצמם: יום אחד אסרו השלטונות העות'מאניים את  יושבי 'בני יהודה' אל הכלא בקונייטרה בטענה כי יהודי הכפר הם מרגלים אנגליים. הם הצליחו לחלץ עצמם בשלמונים - ה'בקשיש' הידוע, מה שתרם עוד יותר להתרוששותם. לשונות הרע סיפרו כי הייתה זו הלשנה מצד אחד המתיישבים, יש שהגדילו ונקבו בשם –ברנשטיין.
 גם הדיונים המשפטיים שערכו, איש נגד רעהו, לאחר מכן, לא תרמו לשיפור מצבם.
 משפחת ברנשטיין
 חיים שמעון הירש ברנשטיין, על פי עדות נכדתו שושנה קבשינבסקי, היה סוחר סיטונאי אמיד בצפת. הוא נהג לרכב על סוס לדמשק ולקנות שם בדים וגם בגדים מיוחדים של הערבים, בגדים רקומים. את הסחורה היה מוכר בכפרים הערבים שבהם עבר בדרכו ומחנותו שבצפת, הייתה זו פרנסה שרווח נאה בצידה. לחיים זה הוצמד הכינוי נכד'ס – הנכד של. . . אבי סבו, ביקש, כצדיקים אחרים לעת זקנה לעלות מאוסטרו-הונגריה בראשית המאה -19 לארץ-הקודש כדי לזכות ולהיקבר באדמתה, בצפת. מכיוון שלא רצו להשאיר את הסבא לבדו בארץ הנידחת שילחו אותו בני המשפחה, כמנהג הימים ההם, עם אחד מנכדיו הלא הוא משה, אביו של חיים ברנשטיין שנולד כבר בצפת.
 חיים נשא לאישה את פרומה בת שלום שנולדה בצפת בשנת 1860. השניים נכבשו לרעיון להקים מושבה יהודית בגולן ולהתפרנס מיגיע כפיהם. חיים מכר את רכושו, קנה בכספו כחבר אגודת 'בני-יהודה' שטח גדול - 300 דונם אדמת פלחה והתיישב בכפר הערבי. הוא עיבד את נחלתו החדשה והעסיק כמה 'חרתים' – פועלים חקלאים, מבין פלחי הכפר, מצא לו שותף ערבי והם גידלו סוסים. חיים שהיה מנכבדי האגודה, היה מקובל על כל תושבי הכפר. הוא אף כיהן פרק זמן ממושך כמוכתר הכפר ובנה לעצמו בית אבן מרווח בביר-א-שגום.
 בשנת 1912 ביקרו בכפר העסקן הציוני דוד [דיוויס] טריטש ואשתו. הם סיפרו שאנשים מן היישוב לא נהגו לבקר במושבה, שהייתה מעין בן חורג של ההתיישבות העברית. דוד ואשתו שטו בסירת מפרש מטבריה לכורסי ומשם רכבו לכפר. ביתו של המוכתר כפי שהעידו, היה הבית היחידי המסויד מבפנים ומבחוץ. האחרים גרו ממש ב'חושות', בקתות בנויות אבן מקומית או לבני בוץ עם גג קש .
 יהודי 'בני-יהודה' נהגו בחייהם ובהליכותיהם היומיומיות כשכניהם הערבים "הם גילחו את ראשיהם לבד מציצית בקודקודם, התהלכו יחפים, עטויי סחבות, לא ידעו לדבר יידיש(!), קישטו את אוכפיהם כדרך גנדרני הבדואים. . "  בקיצור , הם לא נבדלו משכניהם כמעט במאום; הם דמו להם בלבושם, דיברו ערבית ורמת חייהם לא הייתה גבוהה מזו של הפלחים. אבל חינוך וצורכי דת – זה סיפור אחר.  היו מקרים שערבים מכפרים אחרים ניסו להתנכל ליהודי המושבה במיוחד לנשים ולבנות, אך הפלחים של ביר א-שגום עמדו לימינם.  היהודים בטחו בשכניהם -  בנות היהודים עבדו בכל עבודות השדה, בעיקר בעונת הקציר, יש ונשארו לבדן בשטח מבלי שהעזו להתנכל להן.
 משה, בנם של חיים ופרומה, נולד בכפר באותו זמן שבו ילדה גם אשת המוכתר הערבי, שייח' הכפר - בן. אשת המוכתר מתה בלידתה ופרומה לקחה את התינוק היתום לביתה והיניקה אותו יחד עם בנה, כך הפכו השניים "אחים לחלב". אחרי משה נולדו לפרומה ולחיים שני בנים נוספים אברהם ושרגא-פייבל, אחים לנפתלי ולעוד שלוש בנות – חיה, חנה וזיסל.
 חיים ברנשטיין המשיך בעיסוקו במסחר בדים ובגדים גם בעת שבתו ב'בני-יהודה'. באחד ממסעותיו מצא את מותו. יש שיגידו כי נהרג כאשר נפל מסוסו. אחרים יטענו בתוקף כי צ'רקסים שהובאו לא מזמן מהקווקז על ידי השלטונות העות'מאניים ויושבו ברמה השוממה התנפלו עליו לשדוד את רכושו כשהיה בדרך בין קונייטרה לביתו ב'בני-יהודה', ותוך כך נרצח. 


חיים ברנשטיין הובא לקבורה בבית העלמין הישן של יהודי טבריה ועל מצבת קברו נחרט:

פ"נ ר' חיים

בר' משה נכד

ברנשטיין מצפת

ג' י"ב ניסן תרע"ו [5.4.1916]

ת'נ'צ'ב'ה'

כעבור שנה נהרג במושבה מסחה מבעיטת פרד בנו משה 'אח-חלב' לבנו של שייח' הכפר בו נולד ביר א-שגום,  בשנת 1919 נפטר שם אחיו אהרון

האחרונים בבני-יהודה
 המושבה העברית בכפר ביר א-שגום הלכה ודעכה לאיטה, עד שלא נותר ממנה אלא שמה בלבד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עזבו אותה כל תושביה היהודים. בכפר נותרה רק האלמנה פרומה ברנשטיין שהתעקשה להישאר בביתה. ובניה –אברהם ושרגא – שלא מלאם ליבם לעזוב את אימם לבדה בכפר..
 המשפחה עיבדה את אדמתה וניהלה את אדמות שאר יהודים האגודה שעזבו את המקום.
 מלחמת העולם הראשונה נגמרה אך לא תמו מעשי האיבה -  בשנת 1920 התחוללו מהומות - יש שיגידו יזומות על ידי הבריטים - בצפונה של ארץ-ישראל בעקבות התקוממות של תומכי האמיר פייסל נגד הכוחות הצרפתיים ששלטו באזור. קבוצות גדולות של חורנים שוטטו בגליל ובסביבותיו עשקו ורצחו והיו שעשו יד אחת עם הכפריים המקומיים במעשי גזל ושוד. באין ברירה, משום שהחורנים היו חזקים מהם ואלימים, הצטרפו למעגל גם הבדווים של עמק הירדן.
 ב-1 מרס אותה שנה נפלה תל-חי.
 מסביב המה הסער, אך פרומה נשארה ב'בני-יהודה' עם שני בניה – אברהם ושרגא.
 הבנות נישאו, והבכור נפתלי, זה שהיה שומר בבית-גן לאחר רצח האיכר הגר ביקוב וסילוק השומרים הצ'רקסים משם  - אמרו כי באותו יום נסע לטבריה ויש שהגידו שכבר עזב את הארץ. בבית הוא לא היה.
 בבוקר 5 באפריל 1920 יצא שרגא כהרגלו לעבוד בשדה יחד עם שכנו, הערבי רג'א. עלי אחסן אבו שג'ר, עכשיו אחיו של שייח' הכפר, נכנס לביתה של פרומה, שהכירו כביתו, שבמשך עשרים ושתים שנה, מלחמם אכל. שלף אקדח וירה למוות תחילה בפרומה בת ה- 50, ואחר-כך בבנה אברהם בן ה-18 שנכנס באותו רגע לבית, והיה  ל- ג ב ו ר מלחמה! .

יש האומרים כי הרצח בוצע באכזריות על ידי 'נסס' – 'מלמד-הבקר' – הכלי שבו היו נוהגים לנקות את המחרשה מהבוץ, כלי שראשו ברזל וידית עץ ארוכה לו.
 השכנים הערבים של פרומה הם שהצילו את שרגא מהרוצח המשתולל  -שרגא עבד באותו זמן עם הפועל הערבי רג'א בשדה. הם שמעו יריות. הערבי אמר "בוא נברח". כנראה שידע מה הולך לקרות..
 רג'א החביא את הצעיר היהודי עד שנרגעו העניינים, העבירו את הירדן ושלח אותו למנחמיה לבת דודת אמו  האלמנה פרידה-זיסל גולדברג, ,[ אביה ר' אהרן-דוב (בער) שטיינהארט, מראשוני המתיישבים ב'בני-יהודה'  שבא לעזור לה, מצא את מותו מידי מרצחים בואדי פיג'אס בחזרו מטבריה מאזכרה לאביו {1908}].
 שרגא הגיע לטבריה וסיפר. אנשי הקהילה שיגרו סירה לחוף המזרחי של הכינרת, עלו ל'בני-יהודה', אספו את גוויות הנרצחים ואת רכושם, והביאום לקבר ישראל בטבריה, ליד קברו של חיים ברנשטיין.
 "רק מקץ שני ימים מצאו את ההרוגים בין ההרים" כתב משה דוד שו"ב בספרו "זכרונות לבית דוד". "הרוצחים השליכו אותם שמה ויהודי טבריה הביאו אותם לקבורה. את האם והבן קברו בקבר אחד, אנכי הייתי אז בטבריה והספדתי אותם בכאב לב".

 סוף דבר
 ניסיונם של אנשי "השומר" להתיישב בביר א-שגום, לאחר שב - 1910 נותרה שם משפחת ברנשטיין בלבד, הסתיים בהתיישבות בתל-עדשים שבעמק יזרעאל. 
 ניסיונו של זאב ז'בוטינסקי להושיב כאן אנשים ממשוחררי "הגדודים העבריים" נשאר במתכונת של אותיות על ניירות.
 מהכפר ביר א-שגום נותרה חורבת אבן אחת – אולי שרידי ביתה של משפחת ברנשטיין. המון אבני בזלת פזורות, דקל בודד ומעיין.
 אחרי נטישתן, הפכו האדמות, בתוקף צו בית משפט סורי, לאדמות סוריות כשרות למהדרין. הניסיונות להציל אותן נכשלו כישלון חרוץ.

מודיע ה"הגנה" בשם 'בן-נון' דווח בסוף שנות השלושים כי רוצח פרומה ובנה אברהם "הוא ידיד טוב עם אנשי עין-גב ונמצא בקיבוץ כבן-בית"..
 "אחרי הרצח נשארו בחיים שני בנים ושלוש בנות: האחד - נפתלי [זה שהיה שומר בבית-גן]– היגר לברזיל. השני הוא שרגא- פייבל [בנו שמואל נהרג במלחמת העצמאות  ]
 זיסל נסעה לאמריקה עם בעלה ויש לה שתי בנות. חיה התחתנה עם סרניק מכפר-תבור  [האמא של נחמה ושושנה. צבי סרניק מראשוני כפר תבור התאלמן משפרה אשתו, בת הכפר, בשנת 1918. הוא התחתן בשנית עם חיה ברנשטיין הבת של פרומה ברנשטיין מ''בני-יהודה'. כשנפטר צבי סרניק, עזבה האלמנה הענייה את כפר תבור ועברה לבני-ברק על יד חסידי ברסלב",  סיפר לי ד"ר גלעדי
 "הבת השלישית חנה נישאה ל"חולץ" (חלוץ) בשם קוסינסקי ששינה את שמו לגלעדי. בנו – ישראל גלעדי הוא רופא ידוע" סיפרה לי שושנה קבאשנייבסקי
 "ישנה משפחה גדולה ב''מאה-שערים', כנראה שעברו מצפת, הם נקראים ברנשטיין, לסבא הייתה אחות ושני אחים, אבל אנחנו לא בקשר אתם. כשהיינו ילדים והיינו מגיעים לירושלים עם ההורים אז נכנסנו לבקר, אבל מאז נותק הקשר". סיפרה לי נחמה בורטש מבני-ברק.
 שרגא-פייבל עבר לחיפה, לנווה-שאנן. אשתו היא לאה. בנם שמואל שנולד ב13.2.1929- נפל במלחמת העצמאות; כלוחם בחטיבת "עודד" נשלחה מחלקתו למלכיה ושמואל קיבל את הפיקוד על בית-המכס החולש על כביש הצפון ועל הדרך הלבנונית. ב- 5.6.1948 תקף האויב בכוחות עדיפים את מגיני המקום. שמואל נפצע בחזהו ומשביקשו החובש לסגת, ענה: "לנו, אין דרך נסיגה". לפנות ערב, בראותו שאין עוד תקווה להחזיק מעמד, נתן פקודת נסיגה, כשרוב חברי המחלקה היו כבר פצועים. בלכתו לעבר אחת העמדות, כדי למסור לאנשיה את הפקודה, נעלם ולא חזר עוד.  מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. 
 פרומה, בת הישוב הישן בצפת, אישה אמיצה ועיקשת, שניסתה להעניק ליישוב העברי אחיזה בגולן, שילמה על כך בחיי בעלה חיים ובחיי בנה אברהם. למצבותיהם המתפוררות עתה לאיטן בבית העלמין הישן בטבריה  נוסיף לזכרם את סיפורנו זה. 


מצבת משה ברנשטיין, בנם של פרומה וחיים מצפת, יליד המושבה העברית 'בני-יהודה' בגולן. נהרג במושבה מסחה [ט"ז סיון תרע"ד, 1914] מבעיטת פרד כשעבד שם כפועל חקלאי. נקבר בבית העלמין היהודי הישן של יהודי טבריה ליד קבר אביו שנרצח שנה לפני כן. 



 מצבת אהרן בן משה נכד [ברנשטיין] מצפת, שהיה מאחרוני התושבים היהודים במושבה 'בני-יהודה' שבגולן, נפטר שם בי' אלול תרע"ט. ונקבר בבית העלמין היהודי הישן של יהודי טבריה ליד קבר אחיו חיים ברנשטיין שנרצח שלוש שנים קודם לכן על-ידי שודדים צ'רקסים.

A tragic aspect I found here'
\ קרעים נוראים בינם לבין עצמם, עד כדי כך שברנשטיין (אחד מהם, כמובן...) הלשין בפני השלטונות העותומניים שהיהודים המתגוררים שם הם בעצם מרגלים אנגליים שיחריבו את המחוז.

And here

אנשי האגודה החדשים בני יהודה רכשו בכספם הפרטי ,מעל לשלושת אלפים דונם בנקודה שנקראה ביר א שקום ,שהיה מעל קבוץ עין גב של היום, באתר הישוב היהודי סוסיתא שבמרכז רמת הגולן, מידי שבטי הבדואים שהיו בעלי השטח, אנשי האגודה שמנתה בתחילה חמש משפחות ,התיישבו במקום והקימו בתים במושבה והחלו לעבד את הקרקע.
התושבים היהודים הראשונים בביר א שגום, גרו בתחילה בחושות ובתי בוץ כמו שכניהם שמהם למדו את החקלאות הפלחית בגידול תבואה ומשק חי ,כיוון שלא כול הקרקע נוצלו ומהפחד של מנהג הגיפטליק, לאדמה שאינה מעובדת בתקופה העותומאנית , השכירו את יתרת השטח לעריסים בדויים.
בני המושבה עברו תקופת מחלה קשה שבה מתו ילדים רבים,המתיישבים נטשו את המקום בשנת 1893, חמש שנים לאחר מכן בעזרת מוסדות יהודיים שבו המתיישבים לכפר ,אליהם הצטרפו עוד משפחות לגרעין ההתיישבות, לקראת מלחמת העולם הראשונה מרביתם של התושבים נטשו את הנקודה.
בהתיישבות ביר א'שקום לאחר הנטישה ,נותרה פרומה ברנשטיין ביחד עם שני בניה לשמור על שרידי המושבה ,אלא שבתחילת שנות העשרים בעקבות מרד ערבי כנגד השלטונות פרומה ובנה נרצחו והנקודה נעזבה ללא שוב , אדמות אלו הוחרמו בידי השלטון הסורי ואבדו עד מלחמת ששת הימים.